<h1>הרוקח סימן ק"י</h1>
<h2>דף קלז:</h2>
מקונטרס למה נהגו לומר בברית מילה הודו ליי כי טוב כל"ח. יש אומר לפי שכתוב גבי משה ותרא אותו כי טוב הוא ואומרים שנולד מהול. אמנם אינו נראה. אכן שמעתי מפי ה"ר יהודה ז"ל דכתיב גבי אברהם וכרות עמו הברית ואמרינן מלמד שהקב"ה מסייעו לכרות וכתיב בתריה לתת לך את ארץ כנען פי' בזכות מילה. ובפסוק אחר כתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם אלמא דקרי לשבועות הארץ חסד ומשום הכי אמרינן כל"ח במילה דהיינו שבועת ארץ ישראל שנקראת חסד שניתנה על ידי מילה.
בפרק ר"א המל את העבדים מברך על המילה. והמברך אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנ' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי בא"י כורת הברית. בין גר בין עבד יכסה ערותו ומברך על המילה ומוהל. וכשיבריא יבאו שלשה ויטבילו ואחר כך יברך על הטבילה וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה. גר שטבל לקריו ושפחה לנדתה עלתה להן טבילה. טבילת גר ועבד ביום ולא בלילה. גר קטן מטבילין על ידי אבותיו. בפ"א דכתובות (דף י"א) גר ועבדא צריכין ג' דיינין. עבד לאחר מילה ונתרפא יטבילוהו וקודם שיגביה ראשו מן המים יתנו שום דבר על צווארו (ע"ש לקבל עליו עול מצות) כדמשמע ביבמות בפ' החולץ (מ"ו ע"א) ואסור להתחתן עמו ואסור לשחררו כדמשמע (ביבמות) [בגיטין] בפרק השולח גט (ל"ח ע"ב) ובפרק ג' דברכות (מ"ז ע"ב) ואם שחררו מותר בבת ישראל. המל את הגר מברך על המילה, יכסה ערותו ויברך ומוהל, ואחר המילה מברך אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית וכו' עד כורת הברית.
